ברנה בראון , אלופה, מזכירה לי שאני שייך לכל מקום כשאני שייך לעצמי ואני לא שייך לשום מקום כשאני לא נאמן לעצמי
שמתי לב שלאט לאט הפחד מלא ליפול משתלט עליי ומשכיח לי את הבסיס שלי, שאליו אני מקווה, התחושה של לחכות לעשות שוב רוטינה ודברים בריאים לנפש ככה בשקט זה עולם אחר לחיות בו מאשר הפחד.
הםחד מגרש אותי מהלב שלי מרגיש בשאני בלב כמו refugee . הפחד מגיע מהצורך באישור
באישור שאני עודה משהו מהלב שאני עושה משהו לא יאומן ושבאמת ישנה את העולם ואוהבים אותי, הפחד הזה יחד עם הצורך ביצירתיות לבטא אותב גורמים לי ליפול. וכאן אני מדבר על הפסקה של הרצון לשכנע אנשים.
נזכר בתיושה של לעבור מגלים קצרים לגלים ארוכים
הבעיטות שלהם זה כדי לפרות דרך מתוך הרגשת האהבה אליהם
היכולת להיות אמא לעצמי. זה הכל. כל הכלים וההדקכות והאהבה העצמית מחזקים בי את המקום הזה בסך הכל. היא מזכירה לי את ההרגשה של לקחת אחריות ולהיות ההורה שלי
https://www.facebook.com/12680....01904/posts/10234976
סצינה ששינתה לי את הפרספקטיבה על החיים והמיקה בי את השקט
הרבה פחות ותיסכולים והאשמות את אלוהי ואת תפילותיי
https://www.facebook.com/reel/....2156020741460015?mib
דברים שהם נר לרגליי בנוגע למסע שלי לשקט. שאני רוצה לחזור אליהם. להתחזק מהם. להתחמם מהם. להיזכר מי אני. מה אני רוצה. להיזכר בכמיהה שבי.. להתחזק . להיזכר מי אני בתוך עולם מנוכר הומה גלים נשברים , להיות נאמן לעצמי
Dont_call_me_lights
删除评论
您确定要删除此评论吗？